צר לי אם הקטע הבא נשמע פרנואידי. הוא נגזר ממידע גלוי הזמין להדיוטות ואני מניח שהמצב בפועל חמור יותר.
סודיות ופרטיות נראים כערכים שהולכים ונשחקים במהירות.
קיום מאגרי מידע, המעקב השוטף אחר השמוש שלנו ברשת ובנייד, כולל המידע השוטף על המיקום שלנו, ככל הנראה האפשרות להקליט ולצלם אותנו וכן הלאה, מאפשרים אסוף מידע רב מאד עלינו ועל מטופלינו.
לכך נוספת השאיפה הבלתי מוסתרת של תאגידים, רשויות, גופים שונים ושל האקרים, לשאוב עלינו עוד ועוד מידע.
מידע שאנו נוטים לספק כבדרך אגב, כחלק מהשגרה המקובלת שכמעט ואי אפשר בלעדיה. מי יוותר על נייד, שמוש באפליקציות מסרים חברתיים, שמוש ברשתות חברתיות ו/או גלישה ברשת. גם חשבון הבנק שלנו, חברת האשראי, חברות הבטוח, קופות החולים שלנו, כן הלאה, מסגירים עלינו מידע שניתן ככל הנראה להגיע אליו. פריצות למאגרי מידע הם ענין שבשגרה.
המדינה אגב אוסרת על הצפנה שקשה יותר לפצוח. זוהי טכנולוגיה צבאית לשיטתה. פרטיות מטרידה אותה פחות.
יתכן שככל שמדובר בשאלה מי מטופל אצלנו, המאבק כמעט אבוד. קל לשאוב מידע זה. הוא מצוי ברשימות הקשר שלנו בנייד, באפליקציות ובמייל בחשבוניות שלנו, ודאי אם הן ממוחשבות, בחשבונות הבנק שלנו במידה ואנו מקבלים שקים או העברה בנקאית, וכן הלאה.
ככל שמדובר בתוכן הפגישות, יתכן והוא פחות נגיש.
קל לנטר ולפרוץ למחשבים שלנו, קל להקליט אותנו (או את המטופלים הנמצאים אצלנו) ללא ידיעתנו.
יתכן שהבטוח ביותר כיום, הוא להישאר בתיעוד על נייר. אם כי, קל למדי לפרוץ לקליניקה ולשלוף תיקי מטופלים.
בהינתן כל זאת, ניסינו לגבש מענה טכנולוגי מיטבי לשמירה על סודיות ופרטיות. הוא כולל ניטור של גישה למערכת, דרישה לססמא, עדכון סיסמא תקופתי, הצפנה של כל המידע והתעבורה שלו ברשת, ועוד אמצעים.
אנו פועלים להכרה בנו כמאגר מידע.
ככל שאנחנו יודעים, פתרון זה מאובטח טוב יותר משימוש בתוכנות שונות, כגון וורד, אקסל או ג'ימייל, על המחשב או הנייד האישי.
אנו מתחייבים לעדכן כל העת את האמצעים העומדים לרשותנו.
בשלב זה, איני רואה לצערי פתרון מוחלט לבעיה.
